בנק הפועלים בע"מ ואח' נ' הלל אוטו נטו בע"מ ואח'

החלטה

בקשה לאשר העברת בעלות ברכב מסוג מזדה מ"ר 91-937-64 ("הרכב").

נראה כי הבעלים הרשום של הרכב נתנה הסכמתה להעברת בעלות, והמחלוקת נותרה לעניין התשלום שעל המבקש להשלים לחברה שממנה נרכש הרכב ("החברה"), עבור השלמת העסקה. החברה, באמצעות כונס הנכסים הזמני – עו"ד סונדרס, טוענת כי על המבקש להשלים סכום של 36,000 ₪, ואילו המבקש טוען כי עליו להשלים 18,070 ₪ בלבד.

לתשובתו של כונס הנכסים הזמני צורף תצהיר שעשה מנהל החברה, מר יוסי הלל ("הלל"). על פי תצהירו של הלל, נכרתה עסקת הרכישה בדרך של החלפת כלי רכב, כאשר המבקש התחייב להעביר לחברה רכב מסוג דייהו לאנוס שברשותו ולהוסיף תשלום של 60,000 ₪, תמורת רכישת הרכב. עוד אומר מר הלל כי על פי תנאי העסקה, היה על החברה להוציא לתיקון הרכב כ- 3,500 ₪, תיקון שבסופו של דבר לא בוצע עקב הליך כינוס הנכסים. על כן מסכים מר הלל שיש להפחית סכום זה מהתשלום שעל המבקש להשלים, לאחר ששילם כבר, על חשבון הרכישה, סכום כולל של 20,500 ₪. מכאן תחשיבו של הלל שעל המבקש להשלים 36,000 ₪ בטרם תועבר הבעלות ברכב.

המבקש אוחז בתחשיב שונה. לשיטתו, יש לחשב את שווי הרכב על פי מחירון לוי יצחק ("המחירון"), שבזמן הרלוונטי היה 86,000 ₪. מסכום זה יש להפחית 25 אחוזים, מפני שמדובר ברכב מחברת השכרה, כך ששווי הרכב הוא 59,787 ₪. מסכום זה יש להפחית את שווי מכונית הדייהו שהעביר לחברה, בסכום של 21,210 ₪ על פי המחירון. לאחר הפחתת התשלומים ששילם המבקש על החשבון, עליו לשלם אפוא 18,070 ₪ בלבד.

בסופו של דבר מדובר בשאלה שבעובדה והיא מה הוסכם בין הצדדים, ומה התמורה שהיה על המבקש לשלם בגין העסקה.

המבקש נמנע מלצרף תצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות בבקשתו, כמצוות תקנה 241(א) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ("התקנות"). די בכך לדחיית טענותיו העובדתיות של המבקש.

אף בתצהיר שצירף המבקש, בתשובה לתגובת כונס הנכסים הזמני ,אין כדי לסייע, וזאת משני טעמים: האחד, התצהיר צורף ללא רשות בית משפט. סעיף 241(א) לתקנות קובע: "תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט". המבקש לא ביקש, וממילא לא קיבל רשות מבית המשפט לצרף את התצהיר במועד מאוחר, שעל כן אין לקבלו. הטעם השני הוא שהתצהיר תומך בטענות עובדתיות שנטענו בתשובה, אך אינו תומך בטענה העובדתית המרכזית שבבקשה, והיא סכום התמורה שעליו הסכימו הצדדים.

עיון מדוקדק בבקשתו של המבקש מעלה כי אינו טוען, בשום שלב, כי הצדדים הסכימו על הסכום שבתחשיבו. וכך הוא אומר: "עמדתי על דעתי, והנני עומד עליה גם כעת, כי יש לקיים את העסקה ע"פ שווי הרכב האמיתי – לפי מחירון". (סעיף 5 בתצהיר). כלומר, לא נטען כי הצדדים הסכימו לקיים את העסקה לפי המחירון, אלא זו עמדתו של המבקש לבדו.

אף החשבון שעושה המבקש, באשר לשווי הרכב לפי המחירון, תמוה מעט. המבקש מסכים כי שווי הרכב באותה עת לפי המחירון עמד על 86,000 ₪, אך טוען כי יש להפחית מסכום זה 25% מפני שמדובר ברכב מחברת השכרה. אלא שלפי חישוב זה, שווי הרכב היה צריך לעמוד על 64,500 ₪ ולא על 59,787 ₪ כפי שטוען המבקש. המבקש גם לא הסביר מדוע שווי ההפחתה צריך לעמוד דווקא על 25% ולא על שיעור נמוך יותר, מהשיעורים המופיעים במחירון.

מנגד, עומדת גרסתו של מר הלל כי הצדדים הסכימו על סכומים מפורשים, גרסה הנתמכת בתצהיר שהוגש כדין.

בנסיבות אלו יש להעדיף גרסה זו על פני גרסתו של המבקש.

לסיכום, אני מורה על העברת הבעלות ברכב הרכב על שמו של המבקש, וזאת מיד לאחר שישלם המבקש סכום של 36,000 ₪ לידי כונס הנכסים הזמני.

ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ד, 17 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.